אדר מזגנים (1995) בע"מ נ' תדיראן מוצרי צריכה בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה כספית, אשר הועמדה על ידי התובעת על סך כולל 805,000 ₪ נכון למועד הגשתה, ואשר עילותיה הינן חוזית, נזיקית וכן עשיית עושר ולא במשפט.

התובעת, חברת אדר מזגנים (1995) בע"מ (להלן: "התובעת" או "אדר"), עסקה במועדים הרלבנטיים, בין השאר, בביצוע פרויקט רחב היקף של מיזוג אוויר באתרי תקשורת של חברת פלא-פון תקשורת בע"מ (להלן: "פלא-פון").

הנתבעת, חברת תדיראן מוצרי צריכה בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "תדיראן"), הינה חברה ותיקה, המפתחת, מייצרת ומשווקת מוצרים בתחום האלקטרוניקה, וביניהם מערכות מיזוג אוויר.

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. בשלהי שנת 1997 יצאה פלא-פון במכרז קבלני ("מבדק שוק") לשם קבלת הצעות לאספקה, התקנה ומתן שירותי תחזוקה וטיפול שוטפים למערכות מיזוג אוויר באתרי תקשורת סלולארית (להלן: "אתרי התקשורת" או "אתרי פלאפון") במערך פריסה ארצית שהוקם על ידה באותה העת (להלן: "המכרז" ו"הפרויקט", בהתאמה). תנאי הזכייה במכרז סוכמו במסמך "סיכום עקרונות הפעלת קבלני מיזוג אוויר" מיום 7.10.1997 (נספח א' לכתב התביעה ונספחים א1 ו-א2 לתצהיר מר דרור ברק – ת/1). במסמך זה מחויב הקבלן, בין השאר, באחריות מלאה לטיפול בכל תקלת מיזוג, ובזמינות של 24 שעות ביממה לכל תקלה.

ביום 6.11.2007 פרסמה פלא-פון הודעה בדבר זכייתה של אדר במכרז (נספח ב' לכתב התביעה ולת/2).

2. לשם ביצוע הפרויקט התקשרה אדר עם תדיראן לרכישת מזגנים מן הסוגים 300GFE, 85ANL ו-30TNL. יצוין, כי בגין העובדה שאדר היא זו שנשאה באחריות לטיפול בתקלות, קיבלה אדר מתדיראן הנחה במחיר בסך 1% (סיכום פגישה מיום 12.11.1997; נספח ה' לכתב התביעה).

בסך הכל נרכשו לפרויקט, בין השנים 1998 ו-2002, כ-400 מזגנים בעלות כוללת של כ-450,000 ₪ (עדות דרור ברק מיום 24.12.2007, עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 10).

3. בסמוך מאוד לעת התקנת מערכות המיזוג נתגלו תקלות רבות, אשר רובן ככולן נוגעות לבעיה במערכת הפיקוד של המזגנים, ואשר גרמו, בין השאר, במקרים הקלים, ל"הירדמות" המערכת (דהיינו: הפסקת פעולה בלתי מתוכננת של המזגן), ובמקרים הקשים והתכופים פחות – לנפילת אתר התקשורת כולו.

בעניין זה הוצגו על ידי התובעת דו"חות תקלות מפורטים (למשל: נספח ח' לכתב התביעה, שהינו חלק מנספח מ' לת/1, והכולל תקלות מחודש ינואר 1998 ואילך) וכן תכתובת ענפה וסיכומי דיונים שנערכו בעניין, בהשתתפות נציגי פלא-פון, אדר ותדיראן. מהמסמכים הרבים שצורפו עולה כי במהלך תקופה ארוכה נעשו נסיונות שונים לפתרון התקלות (פתרונות שהוצאו באותם דיונים משותפים), והוחלפו גרסאות שונות של פיקודים מתוצרת תדיראן בנסיון להתגבר על התקלות.

על עצם קיומן של תקלות ושיבושים במערכות המיזוג משך כל התקופה האמורה אין חולק, אף כי – כפי שיובהר בהמשך הדברים – קיימת מחלוקת בין הצדדים הן באשר לסיבה המדויקת לתקלות והן באשר לגורם הנושא באחריות לקיומן של התקלות ולטיפול בהן.

התיישנות

4. בטרם אעבור לטענות לגופו של עניין אדרש לסוגיית התיישנות התביעה. התביעה הוגשה ביום 14.11.2005.

לטענת הנתבעת, דינה של התביעה להידחות על הסף בגין התיישנות שכן כבר במהלך החודשים מאי-יוני 1998, למעלה מ-7 שנים קודם להגשת התביעה, ידעה התובעת אל-נכון כי מקור התקלה בפיקודים של המזגנים, ולאור זאת התגבשה עילת התביעה, לכל המאוחר, באמצע שנת 1998, ומניין שבע שנות ההתיישנות חלף עובר למועד הגשת התביעה, כאמור, ביום 14.11.2005.

מנגד, טענת התובעת הינה כי עד לשלהי שנת 1999 לא הובהרה לכל הצדדים, לרבות תדיראן, מהות התקלה, וכל עוד לא הייתה בידי התובעת הבנה של הגורם לתקלות טרם "הבשילה זכות התביעה". משכך, יש למנות את תקופת ההתיישנות, לכל המוקדם, החל מסוף שנת 1999, והתביעה הוגשה טרם חלוף המועד.

5. ההלכה לעניין תחילת מניין תקופת ההתיישנות הינה כי תקופת ההתיישנות מתחילה להימנות רק עם השלמת ביסוס העובדות ההכרחיות להגשת תביעה במלואן, וכלשון כב' השופט ג' בך:

"כל עובדה, החיונית כדי לבסס את עילת התביעה, שבלי ידיעתה ואיזכורה לא ניתן להגיש תובענה ולא כל שכן לא ניתן להצליח בה, נכללת בין "העובדות המהוות את עילת התובענה" (ע"א 244/81 מאיר פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ"ד לח(3) 673 (1984).

הרקע העובדתי שנסקר לעיל מלמד כי, אכן, כבר בשנת 1998 ידוע היה לתובעת על הכשלים במזגנים שהתקינה. ברור כי הצדדים הבינו כי יש בעיה כלשהי בפיקודים כבר סמוך למועד התקנת המזגנים. עם זאת, מהותה של הבעיה, הדרך לפתרונה והמשמעויות המעשיות הנובעות מכך לא היו ידועות לתובעת משך זמן ניכר, ולמעשה עד קרוב לפתרונה בפועל של הבעיה, כשנתיים מאוחר יותר. העובדה שדיונים ובירורים בעניין נערכים עדיין בשנת 1999 (כעולה במפורש, למשל, מנספח ז' לכתב התביעה) ולאחר מכן, יש בה כדי ללמד על כך שהסיבה הברורה לקיום התקלות לא הובררה למי מהצדדים עד לאותו המועד, על אף הנסיונות הרבים לעשות כן. חיזוק לכך אני מוצאת גם בדבריו של העד מטעם הנתבעת, אורי בקשי בעמ' 12 שורות 28 ו-32 לפרוטוקול הדיון מיום 29.5.08).

לפיכך לא מתקיים המבחן המקובל לגיבוש עילת תביעה לצורך התיישנות כפי שצוטט ע"י הנתבעת בסיכומיה מע"א 9382/02 בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירנות בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (2008) לפיו "מועד קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע, המקיימת בידיו מערכת עובדות חיוניות הנדרשות לביסוס תביעתו, שניתן להוכיחן ולזכות בסעד המבוקש" (פסקה 40 לפסק הדין).יש להניח שלו הייתה התובעת (באמצעות תדיראן) מבינה את מהותה של התקלה ואת הדרך לפתרה על בוריה, הייתה מצליחה לתקן אותה כבר בשנת 1998, ומונעת מעצמה עיכובים ונזקים מיותרים. משכך, מקבלת אני את עמדת התובעת, ולפיה עד לשלהי 1999 לא היו ידועות "העובדות המהוות את עילת התובענה" כהגדרתן בפרשת פתאל הנ"ל, ולפיכך התביעה לא התיישנה במועד הגשתה.